התיאור בספר, של בנות אליכין באותו רגע שהצית את המאורעות, נקרא כמו נלקח מארץ אחרת לחלוטין. מתוך הספר: "נתקלנו במשה קום. הוא הופיע רכוב על סוסתו, מתהדר באקדחו, לצידו צעדה כלבת בוקסר מאולפת. מאיפה באתן ולאן אתן הולכות? שאל בשקט מאיים. באנו משדות כפר הרא"ה ואנו הולכות הביתה לקחת את העשב שעל ראשינו לבעלי החיים שלנו, עניתי ללא פחד. הוא ירד מעל סוסתו, ניגש לכל אחת מהנשים והחרים את המגלים שבידיהן. כשהגיע אלי, פקד: תני לי את המגל שלך! אני לא אתן לך את המגל שלי, אין לך זכות לקחת אותו ממני, השבתי בכעס.
"השומר צלף בשמעה טאבה בענף אקליפטוס ופיזר לה את העשב מעל ראשה, אך היא השיבה לו מנה אחת אפיים ואליה הצטרפה גם נעמי חרבי, והשומר משה קום 'הגברתן' נס עם סוסתו כל עוד נפשו בו. אך ביום אחר הלז שיסה את כלבו בגב' שושנה גדסי עד זוב דם! מקרה זה היה 'האות' לסיום ההבלגה מצד תושבי המעברה ולפתיחת מהומה רבתי שבה נפצעו גם שוטרים שחשו לעזרת 'הגברתן'.
"למחרת המהומות, הטילה המשטרה עוצר על המעברה וכיתרה אותה בעזרת 200 שוטרים. אלו עצרו 105 גברים ש־39 מהם נשלחו להישפט בבית משפט. רק לאחר התערבות ראש הממשלה בן־גוריון ושליחת מזכירו הצבאי נחמיה ארגוב וח"כ ישעיהו לשיחת הבהרה לאליכין, ובהשתדלותו של מנהל המעברה מרדכי קוסובר, הנושא הוסדר עם המשטרה וביהמ"ש".
אז למה זה שמו אותם במקומות כאלו כנגד כל הסיכויים? היה איזה רציונל מאחורי זה? מה האינטרס של מדינה צעירה וחדשה שאנשים ייכשלו? זה נטל עליה.
מעבי: ״הממסד ספר רק את מי שהיה בעדו ולצידו. הרבה מהתימנים היו באצ״ל ובלח"י ומזוהים עם המתנגדים למפא״י. נוסף על כך צריך לזכור שהחיכוך התחולל לא רק בשל נסיבות פוליטיות.
התימנים היו קנאים לדת, שלא כמו מפא״י שלא הייתה דתית. כחלק ממדיניות כור ההיתוך היה ניסיון לחלן את התימנים, להוריד מהם את הסממנים הדתיים. בינם לבין עצמם התימנים אמרו ש'שם, בתימן, ניסו להדיח אותנו מהיהדות והתקוממנו, ופה במדינת היהודים ימירו אותנו? זה אבסורד!'"
בסרט ההדרכה שהפיק הגדנ״ע,