מאמרים

פרשת ילדי תימן מצטיירת יותר ויותר כגידול פרא של הבחנה פסולה בין יוצאי אירופה ליוצאי תימן. גם היא מגלמת צורה מיוחדת של גזענות, אכזרית ומתועבת, ככל שיכולה להיות חטיפת ילדים מהוריהם על יסוד דעה קדומה

פרשת היעלמותם של ילדי תימן שעלו ארצה היא פצע פעור בחברה הישראלית לאורך שנים. זהו פצע שנפתח בכל פעם מחדש עם מחאות סוערות, ועדות, מינויים ובעיקר הבטחות למשפחות לטפל באחת הסוגיות הכואבות שסוחבת איתה המדינה משנותיה הראשונות ועד היום.

לפי מחקריו של איתן בלום, פעולותיו של המשרד הארצישראלי כלפי התימנים גובשו על פי תוכניתו האיגנית (תוכנית להשבחת הגזע) של רופין, שסבר שהתימנים אינם יהודים "טהורי גזע" אלא "טיפוסים מיוחדים" (ערבים שהתגיירו או כאלה שדמם מעורב בדם ערבי) ומשום כך התנגד לנישואים בינם לבין עולי מזרח אירופה, בהם ראה את "החומר האנושי" החיובי שעליו צריך להיבנות העם היהודי המתחדש.

על פי הנתונים שבידי – אחד מכל חמישה ילדים מעולי תימן בתקופת השנים 1948-1952 נעלם. מדברים היום על פשע שנעשה אז אך אני רוצה להוסיף כי זהו כתם אפל וחטא הקדמון של מדינת ישראל. אל לנו לחשוש

מבצע "המרבד המעופף" – העלאת יהודי תימן בדרך האוויר דרך עדן הגיע אתמול לסיומו עם הגיעם של שני מטוסים מעדן.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ובעיקר בשנות החמישים נעלמו אלפי תינוקות ופעוטות ממשפחותיהם - משפחות עולים שהגיעו ארצה ושוכנו במעברות ובמחנות קליטה. כשני שליש מהילדים היו ממשפחות עולים מתימן. על פי הערכות מקלות, באותן שנים נעלם כל ילד שמיני מקרב המשפחות התימניות. השליש הנותר של הילדים היו ילדים ממשפחות מזרחיות אחרות - טוניסאיות, מרוקאיות, טריפולטאיות, עיראקיות ועוד - ומקצתם ילדים למשפחות שעלו ממדינות הבלקן. אלפי עדויות של הורים מלמדים על שיטה דומה: ההורים נדרשו למסור את ילדיהם לבתי תינוקות או לבתי חולים בתואנה כי שם "יקבלו טיפול הולם יותר".

פרשת היעלמותם של ילדי תימן שעלו ארצה היא פצע פעור בחברה הישראלית לאורך שנים. זהו פצע שנפתח בכל פעם מחדש עם מחאות סוערות, ועדות, מינויים ובעיקר הבטחות למשפחות לטפל באחת הסוגיות הכואבות שסוחבת איתה המדינה משנותיה הראשונות ועד היום.