עליית התימנים מלווה בייסורים

תבות שפורסמו בעיתונות החרדית בשנים תש''ט (1948) – תשי''ב (1951)

לפני 61 שנה

מתוך "יובל" - בטאון יתד נאמן

שבת פרשת ויחי תש"ט

זעקות שבר ממחנות עולי מתימן

מעצר יהודים על מחאתם * דברי בלע ונאצה ע"י שוטרי המדינה

הננו מביאים בזה את נוסחו המלא והבלתי מקוצר של המכתב דלהלן שנתקבל במערכת מאת עולה תימן הנמצא באחד ממחנות העולים.

האורגינל של המכתב הכתוב בכתב יד בנוסח תימני ושעליו חתום שמו המלא של המחבר שמור במערכת. לא פרסמנו את השם המלא ואת המחנה מטעמים מובנים.

סגנונו המקורי של המכתב ודבריו היוצאים מתוך הלב מדברים בעצמם ואינם מצריכים כל פירושים.

אני באוהלי יושב ועלוץ אתמול ביום ש"ק על מה שצוונו קל נערץ. ואביט והנה קבוצת אנשים מתנגדים ומתאספים לפתח האהל. והנה עמם חיל משטרה, ואמר לקחת אותי המשטרה ואען ואומר: אדוני השוטר, על הנה היום שבת עד שאגמור השבת אני אבוא אל המשטרה מעצמי לעשות עם מישהו לחוש עילאי, ויחר אף השוטר עלי ויזרוק אותי בכוח עד שהפיל אותי לארץ ויאמר לזרוק עלי כדור. והוא אמר שאין שבת ואין אלקים ח"ו אבל לו לבדו, ועל זאת תאבל הארץ. ואני הלכתי אתו אל המשטרה והכניסוני לבית הסוהר ואחר כך קראו לי ויכניסוני לחדר ויאמרו אלי: מה אמרת לשוטר? ואגיד להם האמת, שאני אמרתי שהוא שבת, ויתאספו עלי אדונים קשים זה אחז בזקני וזה סטר אותי על הלחי מזה וזה על הלחי מזה וזה דרס אותי ברגליו וזה מכה אותי על אפי, וזה על ראשי ואין חונן ואין סמוך בלי עדים ובלי חטא אין מי שיחוס על כבוד חבירו, וזה אסור אף בהיסתוריה החיצונה הבאה מדעת, ואף מי שאינו יודע בין ימינו לשמאלו אינו עושה דבר בלי עדים ובלי התראה, ואף בחוץ לארץ לא היו מפריעים אותנו לחלל שבת ולא עושים דין עד שיחקרו וידרשו בעדים ופה בארץ מה זאת הגבורה החלושה והרעה הבאושה אשר לא נעשתה מימות עולם ואף תחת מלך אכזר אינו עושה דבר רע למי שבא לארצו להסתופף בצילו על אמונתו כל שכן אנחנו שאו חושבים שאנו אחים וכבר יצאנו מאפלה לאורה ומדוע נבגד איש באחיו וזה לנבלה ולא תיעשה. אצל מי נצעק ויעשה לנו דין להסיר הממשלה הזאת שמי שהוא פריץ שהוא יכול לחיות ולעשות כל מה שהוא חפץ ומי שהוא ירא ה' אינו יכול לעשות דבר.

ועל זה יחרד כל לב ויתר ממקומו אם ח"ו תהיה הממשלה הזאת בישראל להטעות אנשים נאמנים על לא חטא.

ואלה המאורע אשר היה שאני לא ידעתי דבר ממנו עד אחר שקבלתי את הדין ספרו אלי אנשים שהילדים שלי הלכו לקבל חלב מחדר האוכל, ראו אותם ילדים אחרים, חטפו מידם הסכר ונתעצמו עד שנפלו על הקרקע והילד שחטף הסכר הכה את ראשו על הרצפה ויצאה טפת דם- וא"כ קם הילד הנזכר ואחיו והרביצו לילדה שלי ואנחנו באנו לארץ לחיות לא לעשות בנו דיני"ת קשים ולשמור על התורה ועל המצוות ולא לחלל את השבתות. וכונתנו בכניסתנו לארץ לקיים אותן מצוות שחסרנו בחו"ל לא לגרוע ח"ו.

ע. א

הנה זה הדבר שדבר איש העלוב שכתב למעלה זה נכון לא הוסיף בשום דבר, ראינו בעווננו עדות לשם על החיל השוטר שהוא הכה אותו בשעה שזכר לו את השבת חרה אפו ואח"כ הוליכו למשטרה לא ידענו מה היה לו.

דאוד ו' זכריה סלימן. גם אני אעיד לשם יחיא דאוד תדוד בכל מה שכתוב למעלה שהוא אמת.

שבת פרשת וארא תש"ט

התנכלות למבקרים חרדים במושב התימנים

שביתה במושב בדרישה להכניס לימוד קודש בבית הספר

אנו החתומים מטה בקרנו אתמול לתומנו במושב התימנים בליפתא התחתונה. אנו אך הגענו למקום, טרם הספקנו להגיע את המושב, והנה יצאה מולנו אישה אחת שהציגה את עצמה כמפקחת מטעם הסוכנות, בשם "מרים" וקבלה אותנו בחירופים ובגידופים. איימה עלינו שבאם נעיז לרדת את המושב פנימה, כי אז זה יעלה לנו בנפשותינו, היא גם הזמינה את מר שלום עמר, שאמר לנו כי הואר מרכז המושב והוא התנפל עלינו, דחף אותנו, עד הכאה ממש, אף הוא אסר עלינו את הגישה אל אחינו היהודים התימנים היושבים במקום.

(כפי שנמסר לנו) יוסף שמש, הוא זרק עלינו אבנים גדולות, והיינו בסכנה גדולה ועזבנו את המקום מתוך עלבון וצער על החזקת אחינו היראים שם במקום כשבויים.

ובתוך הרעש הזה שהוקם על המקום, נטפלו לנו אחרים מתושבי המקום יהודים יראים וצדיקים, וספרו לנו את כל המקור לחרדה הגדולה שהוקמה על ידי ביקורנו. וזהו המקור:

כשעזבו אנשי מושב זה את המחנה הציעו להם כתב והחתימו אותם עליו, בכתב ההוא נמצאת כתובה גם בקשה להסתדרות שהיא תפתח להם בית חנוך במקום שיעמוד תחת חסות הזרם ההסתדרותי, הם התימנים, שכולם חרדים לא ידעו כלום על תוכן הכתב, ולא הכירו את כל הבעיה של זרמי החינוך, חתמו, ואמנם ההסתדרות פתחה עבורם בית חינוך, ששם לומדי כל היום "מספרים" ועברית, לא מלמדים אותם, לא גמרא, לא משנה ולא מקרא.

המתישבים החליטו איפוא לעמוד על נפשם, וביום הראשון שבוע זה, הכריזו שביתת מחאה, לא הלכו לעבודה, וותרו על הלירה וארבע מאות הפרוטות שהם מקבלים מהסוכנות עבור העבודה והמשיכו בשביתתם עד יום השלישי בצהרים, הם דרשו בכל תוקף חינוך תורתי, דרשו מקרא, משנה וגמרא.

ביו השלישי בצהרים, הופיע במקום יהודי עם זקן ארוך, והוא הבטיח להם לשלוח מטעם ההסתדרות מורה "דתי".

"ובעידן ריתחא" זו עלה בגורלנו לבקר למחרת המאורע על המקום, והיות ופני יהודים לנו, קבלנו את ה"ברוך הבא" הנ"ל.

והננו בזה לשפוך את לבנו על גלות השכינה, ועל החזקתם של אחינו היהודים כשבויים, בידי יהודים, רבונו של עולם עד מתי ישרור מצב זה? (החתימות במערכת)...

"שיטות" של ביטול תורה?

כדי לתת תמונה מן המצב השורר באמק"א, מובא בזה מכתב החתום בידי המורים החרדים באמק”א. בו כתוב לאמור: "היום החלטנו בע"ה לפתוח שיעורי תורה עם אחינו התימנים היקרים, גם עם המבוגרים לאחר עבודתם בשעות הערב. החילונו עם 30 תימנים. הם למדו בהתמדה רבה. לאחר כמה שעות לימוד שמענו פתאום יריות בקרבת מקום מכל הצדדים. פתאום מתפרץ בריצה אל בית המדרש יהודי מזויין ומזעיק אותנו בקולי קולות לכבות את האור ולשכב על הארץ. ערבים התנפלו – אמרו לנו. (כאן יש להעיר כי לפי הנהוג כאן נעשית השמירה יומם ולילה ע"י תימנים מיושבי המחנה) יצאתי החוצה וראיתי כי בכל הבתים דלוק האור. באו השומרים התימנים שבידם השמירה על כל השטח והעידו שלא קרה מאומה, וכי כל זה לא עשה אלא כדי לגרש את היהודים שהתקבצו ללימוד התורה.

שבת פרשת וירא תש"י

20,000 יהודי תימן שעלו – כלם שומרי מצוות

כעשרים אלף מיהודי תימן כבר הועלו לישראל במשך חודשיים האחרונים – לפי הודעה שנמסרה כאן ובפריז ע"י ראשי ג'וינט. עוד 9 אלף הועלו דרך עדן מאותה הסביבה והעליה נמשכת במקודם ע"י מטוסים. הפעולה עלתה עד כה בסך שלמעלה מ- 2 מליון דולר.

דבור ממשלחת ישראל בתל אביב הביע אמש את צערו על אי הזהירות שבפרסומה הפזיז של ידיעה זו בחו"ל. הוא מודה לעתונאי הארץ וכתבי החוץ ששמרו עד כה על האיפול שהוטל על ידיעות אלה.

שלבה הראשון של העליה מתימן או, לפי כינויה "שטיח הקסם" החל בדצמבר אשתקד. קבוצות קבוצות מיהודי תימן חצו את הגבול ועברו לעדן. הם שוכנו שם ע"י הג'וינט במחנה השבה. משם הוטסו באוירונים ישר לישראל. כך נמשך הדבר עד מרץ. בין העולים עברו ברגל או על גבי חמורים דרך של 12 יום עד חדשיים עד עברם את גבול תימן עדן. הם באו חסרי כל כשרק בגדיהם הבלים על בשרם וספרי תורה בידיהם. רבים היו חולים ואף אחוזי קדחת. התנהגותם היתה למופת ורק הודות לכך נתאפשר המבצע. הם גילו אומץ לב שאין דוגמתו: כולם- ציין הדובר –שומרי תורה ומצוות.

פרשת פקודי תש"י

צום וזעקה במחנה עולי תימן בעיר שמר

אתמול הוכרז מטעם הרבנים התימנים במחנה "עין שמר" צום כללי נגד גזירת החינוך. תושבי המחנה ישבו לארץ והרבו בתפילות ובכיות. תקעו בשופר. וכל הגברים מגיל 15 ומעלה צמו כל היום. מכל הסביבה באו רבים להשתתף בתפילה ובתענית אך השוטרים לא נתנו להם להכנס למחנה. גם מחאותיהם של יושבי המחנה שדרשו לתת להם להכנס לא הועילו.

משאל במחנות

לקראת קיום "המשאל" במחנות העולים. נודע לנו ממקורות מוסמכים, שמאות ילדים מוצאים ממחנות של עולי תימן ומועברים לקיבוצים חופשיים. ערב ערב באות מכוניות של הקיבוצים ומוציאים ילדים. יתכן ויוטל לצורך זה הסגר על המחנות באמתלה של "סכנת מחלת דלקת המוח".

 שבת פרשת כי תבא תש"י

יהודי חבאן מתכוננים לעליה

לונדון 5 (סט"א) סופר הג'ואיש כרוניקל מוסר מתל אביב כי כל אנשי הקהילה היהודית בחבאן שבחצר-מוות עברו זה לא כבר לעדן, בדרכם לישראל. הקבוצה הראשונה של יהודים מעיר זו הוטסה לישראל לפני ימים מספר. יהודי חבאן הטוענים כי הם מצאצאי שבט דן, שלחו ב-1941 שני נציגים לארץ ישיראל כדי להשתדל ולארגן את עלייתם. חבאן הנה עיר קטנה השוכנת 2.5 מיל צפונית מזרחית לעדן, ולפי המסורת המקומית התישבו בה היהודים עוד לפני חורבן בית שני.

ערב ראש השנה תשי"א

נסתיים "מבצע המרבד המעופף"

רוב יהודי תימן עלו תוך 20 חודש

מבצע "המרבד המעופף" – העלאת יהודי תימן בדרך האוויר דרך עדן הגיע אתמול לסיומו עם הגיעם של שני מטוסים מעדן.

במסגרת מבצע זה הועלו במשך 20 חדשים יהודי תימן. נערכו 4 מאות טיסות בשלושה שלבים: בשני השלבים הראשונים באו יהודי תימן ובשלב השלישי עברו המטוסים כמיליון ק"מ.

שבת פרשת נח תשי"א

ספרי קודש מתימן לישראל

300 ספרי תורה וכ-2000 סידורים, ספרי תנ"ך וספרי קודש אחרים שנאספו מכל בתי הכנסת ברחבי תימן, הגיעו לארץ. אוצר זה נצטבר במחנה המעבר של הג'וינט בעדן. כל שיירה ושיירה שהגיעה למחנה מקצוות תימן הביאה עמה. נוסף על המטען הפרטי, גם את ספרי הקודש מתוך בתי הכנסת שנסגרו. לא היתה כל אפשרות לשלוח את אוצר הגווילים והספרים לארץ ע"י אווירונים כי המטען הכבד הזה היה תופס את מקומם של אנשים חיים. לבסוף הוחלט לסדר את המשלוח בדרך הים, והאנייה שנשכרה לשם כך הביאה את המטען לישראל.

שבת וישלח תשי"א

הרב יחיא אלשיך הוכה קשות על שפעל בעד רשימת אגו"י

ירושלים יום ב'- התנפלות אכזרית על עסקן דתי עולה חדש מתימן שפעל בעד רשימת אגודת ישראל ועורר את צבור עולי תימן מתרדמתו נגד השתלטות אנשי מפא"י – בוצעה אמש בחצות במחנה העולים בתלפיות.

הרב יחיא אלשיך שחזר לביתו בשעה 1 אחרי חצות לאחר שלווה מספר עסקנים שהשתתפו בישיבה בביתו, קבל מכות אכזריות משני צעירים שאחד מהם היה במדי צבא ורובה בידו. הרביצו בו עד שנפל והתעלף. בשעת המכות צעקו עליו: "אתה נואם נגד מפא"י? אתה נואם נגד בן גוריון? וגם בביתך אתה מכנס אספות תעמולה".

עדי ראיה מסרו לסופרנו כי הרב אלשיך שוכב עדיין במטה וסובל כאבים מהמכות שהרביצו בו.

שבת ויקרא תשי"ב

משפחה תימנית מחפשת את בתה

תל אביב יום ה' – "אנשים טובים, השיבו לנו את ביתנו"! – בקריאה זו משוטטת משפחה תימנית זה כשנתיים ימים ממוסד אחד למשנהו ואין שומע.

לדברי ראש המשפחה, יוסף סעיד, בא לארץ לפני 3 שנים יחד עם בני משפחתו בעלית מרבד הקסמים, בשדה התעופה נולדה לאשתו בת, שנלקחה מהם והועברה לבית התינוקות בראש העין.

עבר זמן מה והמשפחה הצליחה להסתדר בארץ, למצוא שיכון ולהקים להם משק עזר קטן והחלו להשתדל בדבר קבלת הילדה. משפנו לבית התינוקות בראש העין לא ניתן להם להיכנס והובטח להם כי ייקבע להם מועד לביקור. משעברו ימים ושבועות והוזמנה לא נתקבלה, חזרו ההורים לבית התינוקות, וכאן נאמר להם כי התינוקת חלתה והועברה לביה"ח בצריפין. חיש מהר יצאו ההורים לביה"ח כדי להיודע על גורל ילדתם, אך כאן נודע להם כי התינוקת לא נתקבלה כלל לביה"ח.

מאז מתרוצצת המשפחה ממשרד למשרד, מצריפין לראש העין וחוזר חלילה, אך עד היום לא הצליחו לגלות את עקבות הילדה. לבסוף יעץ להם ידיד למסור את הענין לטיפולה של המשטרה, והיום הגישו את תלונתם למטה מחוז ת"א של משטרת ישראל.

סופר עתי"ם ביקר ביום ה' אצל משפחת סעיד. "הילדה יקרה לנו מכל – אמרה האם כי היא נולדה על אדמת אבותינו הקדושים. לא הספקנו לתת לה אפילו שם בישראל ואיננו יודעים איך קוראים לה הרחמניות. הילדה אפילו לא מכירה אותנו" – הוסיפה האם בקול נואש.

מששמע האב כי לפניו עתונאי המבקש לספר את הפרשה בעתונים, הביע את ספקנותו עם הדבר עשוי להועיל, "כיון שהילדה היא עתה כבת שנתיים וחצי וודאי אינה קוראה עדיין עתון עברי...

כל תקותי היא עתה שהמשטרה תעשה להחזרת בתנו" – סיים האב.

קריאה למען עולי תימן

מנהיגי הסתדרות "ישראל הצעיר" ה"ה ויס ושטיין מארצות הברית ששהו בארץ ביקרו במשרדי ההנהלה הארצית ונתקבלו בדברי ברכה ע"י הרבנים לורנץ, מאיר ושדמי. בשיחה ממושכת נדונו אפשרויות לשתוף פעולה בין הארגונים והעזרה ש"ישראל הצעיר" יגיש לתנועתו ולקבוצנו בפרט. למחרת בקרו האורחים בקבוץ "קוממיות" ונתקבלו ע"י המזכירות, הם נתרשמו מאוד מהחומר האנושי של הקיבוץ ומסדורי המשק.

בקשר לעלייתם ההמונית של יהודי תימן שכולם ללא יוצא מהכלל הם שומרי תורה ומצוות, פנתה ההנהלה הארצית של הסתדרותנו בקריאה הבאה אל הנוער:

זכתה ארצנו הקדושה לעלית שבט יהודי נפלא, גולת תימן המפוארת ביראת שמים ומדות טובות. לאלפים הם מצטופפים במחנות העולים, תשושי כוחות מתלאות ורעב שהיו מנת גורלם, ללא כסות ונעל. אין בין כל סוגי העולים שיקבלו כמוהם את יסורי ארץ ישראל באהבה כה רבה, אין כמוהם שמחים בחלקם, אין בפיהם לא טענות ולא תרעומת, רק על דבר אחד הם מצטערים, על תשמישי קדושה החסרים להם. נבואת ה' "ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'" נתקיימה בהם. הנוכל לעמוד מנגד, לעצום עין ולאטום אוזן למשאלתם? נוסף על חובותינו במפעל כסות חורף שנספק להם בגד ללבוש, עלינו הנוער הנאמן לתורה להיחלץ בכל המרץ וההתלהבות להמציא להם תשמישי קדושה כפי דרישתם.